הנאשם שבפניי מר סיף אבו קטיש, הורשע על סמך הודאתו בעבירה על תקנה 47(ה)(5) (עקיפה) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "
תקנות התעבורה"), בעבירה על תקנה 36(ב) (שטח הפרדה), בעבירה על תקנה 51 (מהירות לא סבירה), בעבירה על תקנה 23(א)(2) (אי ציות) ובעבירה על סעיף 338(1) )(פזיזות) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.
על פי גרסת המשטרה, בתאריך 12.01.2011 בסמוך לשעה 09:20 נהג הנאשם ברכב מסוג "פולקסווגן" מ"ר 50-493-36 ונסע ברח' השלום מכיוון המסעדה הלבנונית לכיוון מעלה החמישה. על פי המתואר בכתב האישום, במהלך נסיעתו עקף הנאשם רכב מסחרי תוך כדי חציית קו הפרדה רצוף שלא נמצא לצידו הימני קו קטעים. בהמשך כאשר חזר הנאשם לנתיבו עבר על שטח הפרדה. על פי הנטען, הנאשם נהג במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך, נכנס לכיכר מיד עם סיום העקיפה. כשנתבקש הנאשם על ידי שוטר במדים לעצור הלה לא שעה לבקשה אלא נהג בפזיזות, האיץ את מהירות נסיעתו כל זאת בשעה שרכב השוטר דולק אחריו וכורז לו לעצור. בהמשך לצומת מול תחנת דלק "סונול" באבו גוש, ביצע פנייה חדה מאוד שמאלה לתוך אחד הרחובות וכעבור כ- 300 מטר עצר את רכבו. באותן הנסיבות כששב השוטר וכרז לנאשם הלה החל בנסיעה מהירה בתוך רחובות אבו גוש וברח מן המקום.
לנוכח המפורט לעיל, במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 02.05.11 וביום 23.06.11 עתרה התביעה להטלת עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת העבירות שביצע הנאשם ובפרט את חומרת העבירה של בריחה משוטרים.
מנגד, ביקש ב"כ הנאשם שלא למצות את הדין עמו. הסניגור הדגיש כי מדובר בנאשם צעיר, בעל נסיבות חיים לא קלות, אביו של הנאשם חולה במחלה סופנית, ועול פרנסת המשפחה (זוג הורים וחמישה ילדים) מונח על כתפיו של הנאשם. הסנגור ציין כי אם יושת על הנאשם עונש של מאסר בפועל הנאשם עלול לאבד את מקום עבודתו ובכך תיפגע פרנסתו וכן תיפגע יכולתו לתמוך כלכלית במשפחתו, החיה מהיד לפה שממילא שקועה בחובות כבדים. כן ציין הסניגור כי תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם חיובי מאוד. בנסיבות האמורות ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בפסילת מינימום של שלושה חודשים.
אציין כי בשל גילו הצעיר של הנאשם הוריתי לשירות המבחן ליתן תסקיר וכן הוריתי לממונה על עבודות השירות להגיש חוות דעת בעניין התאמת הנאשם לביצוע עבודות שירות.
חומרת העבירות - הסכנות במרדף משטרתי
עמדתו הידועה והנחרצת של מותב זה היא, כי במקרים שבהם מדובר על נהגים נמלטים משוטרים מדיניות הענישה צריכה להיות נוקשה וזאת לא רק בשל כבודם של השוטרים (שבוודאי שגם בו אין לזלזל כלל). אלא בעיקר בשל הסיכון הבטיחותי החומר שכל מרדף משטרתי גורם. מי שנמלט ברכבו וגורם לניידות לרדוף אחריו מסכן את ציבור המשתמשים בדרך ואת עצמו. (בעניין זה עמדתי בהרחבה בהכרעת דיני המפורטת בת"ת (ירושלים) 14872/08
לשכת תביעות ירושלים תעבורה נ' ד. ירון (לא פורסם, 12.11.09) ראו גם ת"ד (ירושלים) 2597/06
מדינת ישראל נ' שמעון דרי (לא פורסם 13.07.2006). בהכרעת הדין
בפרשת ד. ירון הנ"ל ציינתי גם כי בעבירות מסוג זה, אין מנוס מהטלת עונש של מאסר בפועל.
ומן הכלל אל הפרט - המקרה שלפנינו
זוהי כמובן הגישה הכללית שאין חולק לה, אולם בשיטתנו הענישה היא כמובן אינדיבידואלית. בכל מקרה יש להסתכל על נסיבותיו האישיות של הנאשם כאשר אנו באים לגזור את עונשו. ברם, בד בבד יש להתחשב בחומרת העבירות אותן ביצע הנאשם. כך למשל, אין דין זהה לנאשם צעיר שביצע עבירת תנועה קלה לבין נאשם צעיר שביצע עבירות תעבורה חמורות המסכנות את ציבור המשתמשים בדרך ובכביש ובורח משוטרים.
על נסיבותיו האישיות של הנאשם ניתן ללמוד מהתסקיר הארוך והמפורט שהוגש על ידי שירות המבחן לבית המשפט ביום 22.11.2011. כבר בשלב זה אציין כי מפאת צנעת הפרט לא אוכל לפרט את הנסיבות בהרחבה אך אתארן בקצרה.
מהתסקיר עולה כי מדובר בנאשם צעיר- בן 18, רווק והמתגורר עם הוריו. הנאשם סיים 12 שנות לימוד. משפחתו של הנאשם מונה זוג הורים וחמישה ילדים. אביו של הנאשם, אמו ואחותו סובלים מבעיות רפואיות קשות המצריכות לווי והשגחה. שירות המבחן ציין כי הנאשם עובד כמחסנאי במפעל ובמשכורתו מפרנס את הוריו ואת אחיו. זאת ועוד, שירות המבחן ציין כי מעסיקו של הנאשם מסר שאם יושת על הנאשם עבודות שירות לא תהיה לו אפשרות להמשיך להעסיקו או לשמור עבורו את תפקידו עד אשר יסיים את עבודות השירות. כמו כן ציין שירות המבחן כי לא התרשם כי קיימים אצל הנאשם "קווים עבריינים מגובשים" וכי רואה את ה "עבירות מושא תיק זה כחריגות לאורח חייו ולערכיו". נוסף לכך, ציין כי הנאשם נטל על עצמו אחריות מלאה למעשיו. באשר לנסיבות ביצוע העבירה ציין שירות המבחן כי הנאשם מסר "כי בעת ביצוע העבירות, חש חרדה למצבו של אביו, אשר סבל מכאבים ואשר אותו הסיע לטיפול בבית החולים". כן ציין כי התרשם מהנאשם כי הוא מבין את חומרת מעשיו ואת ההשלכות הקשות שהיו עלולות להיגרם כתוצאה מהתנהגותו.
מלבד זאת, שירות המבחן ציין כי הוא ממליץ להימנע ממאסר ולו גם בעבודות שירות וזאת לאור תפקודו התקין של הנאשם בתחומי העבודה והמשפחה ולאור היעדרן של עבירות קודמות. עם זאת, המליץ שירות המבחן להשית על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב של 350 שעות אותו יבצע בעבודות אחזקה, ניקיון וגינון במסגרת המינהל הקהילתי בית חנינה, שועפט ושלוחותיו. שירות המבחן סבור כי עונש זה יהווה עונש מוחשי ומעמיד גבולות ברורים להתנהגותו של הנאשם.
גם בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, נמצא הנאשם כשיר לרצוי עונש המאסר במסגרת עבודות שירות ב"מעון בית דוד מוצא" במבשרת ציון.
כאמור, אין מחלוקת על חומרת העבירות שבהן הורשע הנאשם ועל העבודה שכאמור במקרים אלו היה על בית המשפט לשלוח את המורשע בעבירות מן הסוג הזה, לרצות עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. עם זאת, כפי שעולה מהתסקיר של שירות המבחן, מדובר בנאשם צעיר, נעדר עבירות פליליות ותעבורתיות בעברו, והמנהל אורח חיים נורמטיבי ומסייע רבות להוריו ולאחותו שמצבם הכלכלי והבריאותי אינו טוב בלשון המעטה.
בנסיבות אלו, ולאור האמור בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות ובתסקיר של שירות המבחן, אינני מוצא מקום לגזור על הנאשם מאסר בפועל, וסבורני כי העונש הראוי בנסיבותיו האישיות של הנאשם הוא הטלת עונש של עבודות שירות, בהתאם לתוכנית של הממונה על עבודות שירות. עמדתו של שירות המבחן שביקש להסתפק בשירות לתועלת הציבור מובנת, אולם אי אפשר להסתפק בעונש זה בשל המסר לציבור, כי ניתן לברוח ממכונית משטרה ולא להיכנס למאסר.
אדגיש כי כל הנימוקים האמורים לעיל אינם משנים מחומרת המעשה, אולם כאמור לא זה המקום למצות עם הנאשם את חומרת הדין.
בנסיבות האמורות לעיל ומבלי שיהיה בכך תקדים, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
א.
מאסר של 90 יום שיבוצעו ב "מעון בית דוד מוצא", ברח' החוצבים 5 מעוז ציון ב', במבשרת ציון
. הנאשם ייחל את מאסרו ביום 15.01.2011. הנאשם יתייצב ביום זה לצורך קליטה במשרדי הממונה על עבודות שירות בשעה 08:00 שב"ס, מפקדת מחוז מרכז, יח' עבודות שירות ת"ד 81 רמלה 72100. הנאשם מוזהר כי אם יפר התנאים, תפסק עבודתו מנהלית ואת יתרת העונש יירצה במאסר ממש.
ב.
פסילה לתקופה של 13 חודש מלנהוג בכל רכב שהוא.
זאת בנוסף לפסילה המנהלית. הנאשם יפקיד רישיונו או תצהיר תוך 45 יום מהיום.